רוב זכרונות הילדות אצל רובנו קשורים למשחקים ששיחקנו בפארק, ברחוב, במגרש המשחקים או בטיולים בטבע.
כיום המצב השתנה כי לרוב הילדים נמצאים עד מאוחר במסגרות, לאחר מכן לרוב הם הולכים לחוגים ובזמן שנותר הם מבלים מול המסכים. הסכנות שאורבות לילדים בחוץ רבות ובערים מגרשי המשחק לרוב רחוקים מן הבית. אבל עדיין חשוב שילדנו ישחקו בחוץ והוכח שלמשחק מחוץ לבית יש המון יתרונות שישפיעו על ההתפתחות הנפשית והפיזית של הילד.
בריאות הנפש:
בלא מעט מחקרים מצאו שלשחק בחוץ גורם לכ 80% מהילדים להיות שמחים יותר ועם מצב רוח טוב יותר.
תחלואה:
הילדים שמשחקים בחוץ ומוציאים גם מרץ הם ילדים שיגדלו עם פחות תחלואה. הסיכוי לשברים קטן כיוון שהם מחזקים את השרירים וגורמים ליציבות השלד. הם גם פחות נדבקים במחלות כיוון שהם נמצאים במרחב פתוח. הילד גם לומד להיזהר ולאמוד את הסכנות וכך להמנע מתאונות ונפילות. כשיתבגרו הסיכוי לחלות באוסטופורוזיס, במחלות לב וסכרת יקטן.
בעיות משקל:
ילדים שמשחקים במשחקי חוץ לפחות שעה ביום למעשה שורפים מספיק קלוריות מה שימנע מהם בעיות של עודף משקל.
התפתחות מוטורית:
בזמן משחק בכדור, טיפוס על הסולמות והעצים, ריצה במשחק תופסת ועוד הילד מפתח גם את המוטוריקה הגסה, הזריזות, שיווי המשקל. הוא לומד לתכנן גם את המהלכים שלו הן במשחק והן מול הסכנות (נפילה מסולם, הליכה בגובה…)
התפתחות שכלית:
הפעילות שעושים בחוץ גורמת לשיפור בבעיות של קשב וריכז ומשפרת את יכולות הלמידה.
היצירתיות:
כשילד משחק בחוץ הוא נחשף להמון גירויים שתורמים לעולם הדימיון שבו, זה מאפשר לו להמציא משחקים חדשים ולחוות הרפתקאות חדשות.
הצד החברתי:
בחוץ הילד נפגש עם עוד ילדים מה שגורם למשחקים משותפים בהם הוא צריך ללמוד לותר, להסתגל לסביבה שונה מהאווירה שבבית, להיות סובלני לילדים אחרים ועם זאת הוא גם לומד להיות אחראי למעשים שלו. הוא לומד מהו נצחון וגם מהו הפסד.
ביטחון עצמי:
כשילד משחק בחוץ הוא לומד להכיר מה הן היכולות שלו, הוא לומד להפוך להיות מנהיג אך גם לומד להיות מובל באותה המידה. הוא עומד בפני אתגרים חדשים שמחזקים את תחושת הבטחון.
לסיכום מומלץ לקחת את ילדנו לפעילות מחוץ לבית. אנו כהורים צריכים לאפשר לו לרדת לחצר הבית ולרכב על אופניים כי כך נגרום לילדנו לגדול בגוף בריא ונפש בריאה .

בעיני רשת חברתית הם הקשרים שאנו בונים עם הסביבה שלנו. ראשית עם המעגל הראשון כמו אחים ואחיות, אבא ואמא, סבא וסבתא וכו'.

לאחר מכן עם המעגל השני: חברים וחברות, ואז המעגל השלישי וכן הלאה. בדרך כלל הקשרים האלה נבנים על נושאי עניין משותפים, פעילויות כמו ספורט, וכמובן ששיחות אחד עם השני.  אך לדעתי קיים עוד רובד שהיא רשת חברתית והוא המשחק – כמו משחקי קופסא, משחקי רשת ועוד…

למשחק אין גיל – אפשר לשחק כשאנו ילדים, גם כשאנו בוגרים ואפילו כשאנו מגיעים לגיל השלישי. למשחק אין הגבלת גיל.  

משחק הוא קודם כל מקום ליצירת קשר עם הסביבה הקרובה והרחוקה. הוא גם גשר המחבר בין דורות. בעזרת משחק התקשורת הופכת להיות פשוטה יותר ובגובה העיניים, כולנו שווים כשאנו משחקים. משחק מצליח להושיב סביב שולחן ילדים, הורים, סבים וסבתות.

ראשית חשוב לשחק מגיל קטן, זה עוזר לפתח את היכולות הקוגנטיביות, את עבודת הצוות ושיתופי פעולה. זה גם מסייע בפיתוח של התקשורת הבין אישית וכמובן מלמד את הילד להתמודד עם אתגרים, מלמד אותו מהו הפסד ומהו נצחון וכמובן מלמד אותו את ההנאה של משחק אשר לא תלוי בשום דבר.

אבל המשחק גם מסייע גם בחידוש והידוק הקשרים בין הילדים למבוגרים.  הוא מאפשר לגלות ולהכיר את חוש ההומור של כל אחת ואחד, הוא מאפשר סוג של תאימות בין הצדדים וכמובן שכשמשחקים משחקי קופסא חייבים להקפיד על הכללים ולא משנה הגיל, אזי כל האופציות פתוחות לנצחון ואין מקום לוויכוח בין הצדדים.

כמבוגרים המשחק מאפשר לחזור להיות ילדים ולפעמים גם להשתטות.  המשחק מהווה פעילות מהנה ומגבשת גם עם חברים, אם במקום העבודה ואם בכלל. אל תשכחו שכיום אנו חברה שקשריה הבין אישים לרוב נוצרים בעולם וירטואלי ומשחקי הקופסא גורמים לנו לשחק ולהכיר זה את זה באופן פיזי.  

אני מאחלת לכם לגלות מחדש את כוחו של המשחק ומזמינה אתכם אם תרצו להגיע אלי ולגלות את עולם המשחק שאני כל כך אוהבת.

בשנים אחרונות מחקרים רבים שנערכו בקרב אוכלוסיית גיל השלישי הראו את החשיבות בלשחק ולמה פעילות זו תורמת:

1. התחברות לחברה שזה מונע בדידות.
2. המשחק עוזר לעכב ואפילו דוחה תהליכי מחלת האלציימר.

אז בוא נכיר את היתרונות של לשחק בגיל השלישי ואיך זה משפיע על הצד הקוגנטיבי.

למשחק עבור גיל השלישי יש המון יתרונות:

בכל גיל מומלץ לשחק, למה תשאלו?כי הוא מחזק קשרים חברתיים, הוא מחבר בין דורות, הוא מונע התנוונות ומעורר סקרנות, תקשורת בין אישית, ומחזק את הזיכרון הקצר (בדרך כלל לאוכלוסיה המבוגרת אין בעיות עם הזכרון הארוך) ועוד…

המשחק מעורר גירוי מוחי ומעודד יצירת קשר עם הסביבה המאפשרת להם להשתלב בחברה. הוא מקור לשמחה, אני נוהגת לקרוא לתגובה זו "חיידק השמחה". כל זה מחזק אצל הגיל השלישי את התפקודים הקוגנטיביים.

לכן בשנים אחרונות קמו לא מעט מרכזים לגיל השלישי בה האוכלוסיה המבוגרת באה לפעילויות שונות בינהן גם פעילויות הקשורות במשחקים.

המשחק ותפקוד הקוגנטיבי:

המוח הינו שריר, הוא חייב תיחזוק ואימון כדי לתפקד באופן סדיר ויעיל. מחקר אחד שקיים ארגון INSERM שפעילות של פנאי שבה נפעיל את המוח תפחית משמעותית מחלות הקשורות לתפקוד קוגנטיבי כגון אלציימר, דימנציה ועוד.. המשחק הופך למעשה לטרפיה ולטיפול מונע. בעזרת המשחק אפשר לעבוד על הזיכרון, ריכוז, ואפילו על מהירות תגובה. מעודדים גם משחקים המבקשים שימוש בשפה, אפילו ואל תצחקו משחקים המעוררים את החושים הנוספים כמו חוש הריח, חוש השמיעה וחוש המישוש. כל אלה גורמים לגירוי מוחי.

אילו משחקים או פעילויות יעוררו גירוי מוחי:

כשרוצים לחזק את הזיכרון, הלוגיקה, החשיבה והריכוז נוכל לשחק במשחקי איסטרטגיה והתאמה כמו משחקי קלפים, דמקה, שח מט,  ,scrabbleלוטו, סודוקו ותשבצים. למשחקים אלה חוקים, רמות שונות המעודדים לעבור לאתגר הבא.

משחקים כמו טריוויה, quizz  וחידונים יחדדו את הידע הכללי שרכשו במהלך השנים ושינון הזיכרון הקצר.

אבל לא נשכח גם משחקים שדורשים פעילות פיזית שיעודדו את המוטוריקה, מהירות תגובה ומיומנויות נוספות כמו גולף, באולינג ועוד.

ברוב המשחקים הגיל השלישי יכול לשחק בבית, עם בני המשפחה ו בבית אבות.

אז בוא נאחל שבני הגיל השלישי ישחקו וידבקו "בחיידק השמחה".

מי אנחנו בדיוק?בתור בני אנוש? התשובות הן רבות. אנחנו יודעים ליצור אין ספור מוצרים. אנחנו יודעים לספור ויודעים את המחיר של המוצרים או לפחות מתיימרים לדעת. אנו מתגאים שהידע שלנו רב. בגלל כל הדברים האלה אנו שונים וזה הופך אותנו למין אחר. המצאנו מילים בשפה הלטינית שמבדיל את האדם מיצורים אחרים:Homo faber, Homo economicus, Homo sapiens, אלו הם הכינויים הידועים ביותר. אבל ישנו כינוי נוסף שחושוב לזכור אותו:Homo ludens  האדם המשחק.

במשך כל ההסטוריה האדם יחס חשיבות רבה למשחק. המשחק נמצא בכל התרבויות ובכל המיתוסים, אפילו בעתיקים שבהם והוא מהווה חלק בלתי נפרד בחיינו. אבל מהו משחק?קשה להגדיר זאת במדוייק אבל ניתן להבחין בעקרונות הנכללים בכל משחק ולא חשוב באיזו תקופה או באיזה מקום.

במשחק מעורבים לרוב חלק מעקרונות אלו:

• עיסוק פיזי או מנטלי.
• העתקה של דגם.
• לימוד אסטרטגיה ותכנון.
• שיתוף פעולה בין השחקנים.
• אימון להעמדת פנים.
• מעורר רגשות של שמחה, כעס, אמונה והבלתי יאומן.
• במשחק גם חלק של מזל או גורל.
• המשחק גם מקשר בין עולם דמיוני למציאות.
• משחק תפקידים.
• מציאת פתרונות.
• דימיון

אבל מהו באמת משחק?ישנם משחקים שונים אבל לכולם יש כללים וחוקים ספציפים, שחלים על כל מי שמשחק במשחק. בכל משחק נמצא כללים אלה:

• כל משחק הוא עולם ומלואו.
• לכל משחק הגדרות שלו הכוללים כלי משחק, חוקי משחק, מטרת משחק הידוע מראש ולרוב גם מטרת משחק שלא נראת לעין. לדוגמה:משחק מונופול הוא למעשה משחק בו אני צריך לאסוף כמה שיותר נכסים ולבנות עליהם בתים ועוד. זו המטרה המוצהרת אבל תוך כדי משחק אנו לומדים גם תכנון, אסטרטגיה וכמובן איך לנהל את התקציב שלנו כדי לנצח.
• המשחק מלווה בניסוי וטעייה.
• לרוב למשחק יש שלבים מתקדמים.
• למשחק אתגרים שונים
• בתחילת המשחק ישנם מטרות ויעדים.

כללים אלה יגרמו לעניין במשחק, בכל פעם שנשחק יתכנו ריגושים אחרים התלויים בסיבה שבה נשחק ועם מי נשחק. אבל ללא ספק בכל פעם שנשחק נחווה חוויה שישיאר בזיכרון שלנו רגעים קסומים ובלתי נשכחים.

בחוגים שאני מעבירה בנושא משחקי חשיבה לא פעם אני נתקלת בילדים שברגע שנעמדים בפני קושי מסויים במשחק מיד מוותרים, טוענים שזה קשה ואפילו לא מוכנים לנסות. מצב זה לא פעם מביא אותם לבכי, לכעס ולהתקפי זעם. בדרך כלל אני מסבירה להם שהפתרון נמצא אצלם. אני מרגיעה אותם, מעודדת אותם להגיד על עצמם מילים חיוביות המעודדות הצלחה ולרוב לאחר כמה נסיונות הם מצליחים לעבור את האתגר.
כהורים עלינו ללמד אותם לפתח חשיבה חיובית. איך? הנה כמה טיפים שבעזרתם תסייעו לילדכם להשיג מטרה זו.
• לשנות דפוסי חשיבה שלילים לחיובים
לדוגמא:
"אני לעולם לא אצליח" יכול להפוך ל"עדיין לא הצלחת אבל אם תנסה שוב אתה תצליח בקרוב"
או
"אני לא מוצלח" יכול להפוך ל"איזו מיומנות תרצה לפתח?מהיכן תרצה שנתחיל להתאמן?באיזה אמצעי תבחר כדי להצליח?"
• להפוך לדוגמא לחשיבה אופטימית (חיובית)
כמבוגר וכהורה אנו יכולים ללמד ולהוות דוגמא לילדנו. כאשר אנו כמבוגרים נתקלים בבעיה, נשתף את ילדנו בקושי, נחשוב יחד על מציאת פתרונות, נראה לו שהכול אפשרי ברגע שחושבים בצורה חיובית אפילו אם בסוף נטעה. אפשר להגיד משפטים כמו: "טעיתי אך מה אני יכולה מזה ללמוד? נלמד אותו לסמוך על עצמו, נלמד אותו לנהל את הרעיונות שלו לפתרון ואיך לישם אותם, נלמד אותו למצוא פתרון חילופי גם כשהוא מיואש.
למידת חשיבה חיובית עוברת דרך קבלת דחיית פחד הכישלון, ההבנה וניהול הרגשות שמאפשר לבסוף שחרור היצירתיות ומציאת הביטחון העצמי.
• עלינו לעודד את הילדים למצוא פרונות עצמאיים.
• רצוי לעודד את ילדנו למצוא פתרונות משלהם לקשיים שהם פוגשים בחיי היום יום. נלמד אותם למצוא פתרונות בעצמם או בעזרת חבריהם.
• נעודד חשיבה חיובית בעזרת עובדות חיוביות:
1. בעזרת מילים פשוטות אך עוצמתיות.
2. להשתמש במשפטים כמו "אני יכול". "אני רוצה". "יש לי זכות"."אני מחליט ש"."אני מתחייב"."המטרה שלי היא".
3. נלמד אותו שכל המסרים שלו יתחילו ב"אני". פרושה של המילה אני הוא רצונות, ערכים, רגשות, צרכים ומטרות אישיות.
אני מקווה שעצות אלו יעזרו לכם לחזק את החשיבה החיובית אצל ילדכם. תזכרו שחשוב לעודד, להראות לילדכם שגם לכם לפעמים קשה אבל הפתרון תמיד נמצא בנו.

בחלק מהמשחקים שאני מעבירה בחוגים דרושה לא מעט יצירתיות ודימיון, ולא פעם ישנם ילדים שפשוט מודים בפניי שאין להם דמיון ולכן גם לא יצירתיות.

האם כך המצב?האם אפשר לשנות זאת או לפחות לשפר מצב שכזה?

הציור הוא אחד מהמקורות לפיתוח יצירתיות ולבטא את כל האושר שבדמיון. כשילדנו מצייר הוא למעשה ממציא סיפור דמיוני בראשו, הוא שואל את עצמו איך לצייר חתול או כלב, הוא מדמיין בתים עם כנפיים או חיות קסומות. דרך הציור הוא מצליח להראות איך נראות המפלצות המסתתרות מתחת למיטתו. לפי דעת מומחים הציור מעורר את דמיון הילד.

אבל מה קורה כשילדנו לא יודע לצייר פרח?האם לצייר את הפרח עבורו?לדעתי עדיף שתקחו אותו לשדה או שתתבוננו יחד איתו בספר. תראו לו איך נראים הפרחים וכך תאפשרו לו לחזור הביתה ולצייר את הפרח על פי זכרונו. יש לי בקשה אליכם – תנו לו לצייר את הפרח על פי זכרונו ואל תנסו לשכנע אותו אחרת. אם תעשו אחרת תגרמו לילד להפסיק ליצור ולדמיין.

איך נעודד את היצירתיות של ילדנו?

תניחו על שולחן העבודה שלו או בקרבתו צבעי מים, טושים, עפרונות צבע, צבעי אצבעות, בריסטולים, ניירות צבעוניים ועוד… ואפילו לוח עם גירים שיאפשר לילד לצייר ואם לא ימצא חן בעיניו יהיה באפשרותו למחוק ולעשות זאת שוב.

כשילדכם יביא לכם ציור או יראה לכם ציור תראו עניין, תחמיאו לו. הנה כמה דוגמאות למשפטים שיעודדו אותו להמשיך ליצור:

"איזה רעיון נחמד שציירת את המשאית בצבעים אלו "

"מה, הבית על הענן? כמה דמיון יש לך !כל הכבוד !"

"אם היו אנשים בארמון שציירת מי הם היו?"

"הייתי רוצה לטפס על עץ שלך כדי לגלות מה רואים סביבו"

אחד הדברים שעשיתי כשבני להב היה קטן היה לתלות את הציורים שלו ובכל פעם שהוא הביא ציור חדש החלפתי אותו בציור שהיה תלוי. עד היום אחד מציוריו שעשה בגן ממוסגר ותלוי בפינת אוכל של הוריי ותמיד האורחים מתלהבים שילד בין חמש עשה זאת. את הציורים על תזרקו, שמרו אותם בקלסר ומדי פעם תשבו עם ילדכם ותבקשו ממנו לספר לכם מה מסתתר מאחורי הציורים שלו. תגלו עולם ומלואו.

כך תעזרו לילדיכם למצוא את היצירתיות שלו וכמובן תעזרו לו לפתח את הדמיון שמאחורי היצירתיות.

ומי יודע אולי בכך תעזרו לילד שלכם להפוך לפבלו פיקסו הבא !

לא מעט פעמים אני נשאלת מתי רצוי להתחיל לשחק לפי חוקי משחק (כללי משחק). ותשובתי היא אחת – להתחיל כמה שיותר מוקדם.
זה כבר כמה שנים (מעל 15 שנה) שאני משווקת משחק ששמו בישראל:
"איצ'י פיצ'י העכביש "מחברת ORCHARD
המשחק לפי הרשום על הקופסא מיועד מגיל 3 ומעלה ולמרות מה שרשום על הקופסא אני ממליצה להתחיל לשחק במשחק כבר בגיל שנה. דרך המשחק אפשר ללמד את הילד את כל כללי המשחק, וכל זה בהנאה ובכייף.
לרוב מציינים שיש לשחק לפי כללי משחק ברורים כדי שהילד יבין אותם ויזכור אותם. אני יוצאת מנקודת הנחה שהלמידה מתחילה מגיל ינקות ולכן מה שנלמד את הילד יגדל יחד איתו.
אז איך נלמד אותם את כללי המשחק ונשמור על אוירה נעימה וכייפית כאשר אנו משחקים?
איך נלמד את ילדינו להפסיד בכבוד בלי להתעצבן?
הנה לפניכם חמש עצות יעילות לשחק ביחד עם ילדים שתמיד רוצים לנצח ולשנות כללי משחק:
1. שעון סטופר
הילדים אוהבים מאוד לרוץ אבל רובם אוהבים גם לנצח ולהיות הראשון לחצות את קו הגמר, אבל בכל מירוץ ישנו גם ילד אחד שמפסיד… הרבה פעמים הילד שהפסיד חושד שהילד שניצח רימה.
איך נמנע את ההרגשה הזו? פשוט נרכוש שעון סטופר ובכל פעם ילד אחר ימדוד את זמן הריצה של חברו. בכך נגרום שכל ילד ירצה לנצח את הזמן שהוא השיג במרוץ הקודם ולמעשה הילד יתחרה בעצמו.
2. שאר השחקנים ממשיכים לשחק
כשמשחקים במשחקי קופסא לרוב יש מנצח שזוכה במקום הראשון אבל אפשר להמשיך לשחק כדי לקבוע מבמקום השני, השלישי ….וכך לשאר הילדים תהיה הרגשה טובה יותר והם יחוו את ההפסד בהרגשה נעימה יותר ויהיה להם לאן לשאוף בפעם הבאה.
מה שמוגדר כאן הוא ההנאה בלשחק יחד ולא בהכרח הנצחון.
3. חשוב לבחור משחקים המותאמים ליכולת ולגיל הילד
חשוב לשים לב לגיל וליכולות של הילד כאשר אנו קונים משחק. אף על פי שהגיל המוטבע על הקופסא הוא בגדר המלצה, חשוב לזכור שאם נרכוש משחק שהוא מאתגר יתר על המידה את הילד נגרום לו לתסכול ולרוב גם נגרם לו "לשנוא לשחק"
4. לתת לילד לנצח
בספרה איזבל פיליוזה כותבת:
"כשאני מנצח את הורי אני מרגיש שאני חזק !זה מחמם אותי מבפנים ! אני מרגיש חזק!כשכבר נצחתי לא מעט פעמים את אבא ואמא אני מרגיש שאני מסוגל לשחק עם ילדים אחרים ואין לי חשש להפסיד מולם. "
כשאנו ההורים מפסידים במשחק זה מאפשר לילד לגדול, להרגיש מוערך. למרות זאת לא נפסיד בכוונה אלה נפסיד לפי כללי המשחק, נגיב שהפסד זה לא נורא, נלמד אותו דרך הההפסד שלנו להפסיד בכבוד ושהעיקר שנהנים מן המשחק יחד .
5. לשחק במשחקי מזל (המשאירים את אותם הסיכויים לנצח לילדים ולמבוגרים) או במשחקים שדורשים שיתופי פעולה.
קיימים לא מעט משחקי מזל כמו משחק לודו, סולמות וחבלים ועוד…. במשחקים האלה קיימים כללי משחק אבל לכל אחד ואחת אותם הסיכויים לנצח. כמו כן קיימים משחקים שהם שיתופיים כלומר הנצחון הוא משותף. במשחק חיבים לשתף פעולה כדי להגיע לפתרון אחרת נפסיד כולנו יחד.

בשנים האחרונות השמוש במשחקי מחשב, בטבלטים או בניידים הפך להיות שכיח בקרב הילדים. אבל האם הם מועילים או לא?
לפי הנורמות הבינלאומיות זאת פעילות פסיבית ולפי נורמות אלו לילדים מגיל שנתיים ועד גיל ארבע מומלץ שמוש של שעה אחת ביום ולילדים מעל גיל חמש עד שעתיים. ההמלצה תקפה לגבי צפיה בטלויזיה ושמוש במחשב.
היתרונות:
בשמוש במחשב: כשילד משחק במחשב הוא לומד את השמוש בעכבר, להזיז את החץ על המסך והוא מגלה את השמושים של המחשב. הוא יכול ללמוד את אפקט התגובה:כשהוא לוחץ על העכבר בצורה מיידית יש לו פעילות על המסך. חלק ממשחקי המחשב מלמדים אותו מיומנויות כמו למידת צבע. באמצעות המשחק הוא מבדיל בגודל, בצורה. משחק זה מחדד אצלו את קשר העין יד שהיא הבחנה חשובה מאוד.
במשחקי וידאו: הילד לומד להפעיל את הידית שבעזרתו הוא שולט במשחק. פעילות זו מצריכה קואורדינציה כמו גם תיאום עין יד. פעילות שהיא חשובה מאוד בתהליך ההתפתחותי של הילד. רוב משחקי הוידאו מחזקים מיומנויות חשובות כמו זכרון, קשב וריכוז, מהירות תגובה, אסטרטגיה, לוגיקה ועוד…
סבלנותו של הילד גם מתחזקת כי לרוב הילד לא מצליח ולכן הוא חוזר שוב ושוב על אותה פעילות עד שיצליח, ולרוב הוא גם נהנה מפעולה זו. בעזרת המשחקים גם נוצר שיח ותקשורת עם עוד ילדים שחולקים את אותה תשוקה למשחק. הילד יחלוק עם חבריו איך הוא הצליח לעבור את השלב במשחק. כל אחד יתן עצה שתעזור להתגבר על המכשולים שבמשחק.
בשמוש בטבלט:לפי מומחים מסוימים השמוש בטבלט מהווה כלי מלמד ומועיל וגם השמוש בו קל לפיקוח על ידי ההורים. הוא מהווה כלי ללמידת חשבון וקריאה.
החסרונות:
• אין ערבות על טיב המשחקים. מומלץ לנסותם טרם שמוש על ידי הילד. מומלץ גם להתייעץ עם מומחה שיוכל להמליץ על משחק לפי הגיל והיכולות של הילד.
• משחקי המחשב, משחקי הוידאו ושמוש בטבלט לא יכולים להיות תחליף למשחקי חשיבה או לצעצועים. אלה גם חיונים להתפתחות התקינה של הילד. בסקר שנערך בקרב עשר ארצות באירופה גילו שלילדים בגילאי 2 עד 5 יש יותר יכולות ווירטואליות מאשר יכולות מוטוריות. לדוגמא 66% יודעים לשחק משחקים פשוטים במחשב לעומת 56% שיודעים לרכב על אופניים.
• חשיפה ממושכת של הילדים למסכים גורמת להם להפחתה בפעילות הספורטיבית ומשחק חופשי בחוץ. ילדים ששוהים מול מסך יותר משעתיים ביום משחקים כחצי שעה פחות בחוץ. זה גם גורם להשמנה ולעודף משקל. ילדים שבחדרם ישנה טלויזיה משקלם גבוה יותר משאר הילדים.
• רופאי עיניים טוענים שצפיה במסכים במשך שעות רבות גורמת לבעיות ראיה, כאבי ראש ועייפות יתר.
• צפיה במסך היא לרוב פעילות פסיבית שלא מעוררת אצל הילד הצעיר יצירתיות, דמיון וכמובן יצירת קשרים חברתיים.
לסיכום, כמו בכל דבר צריכים לעשות שמוש נכון במסכים. המלצה שלי תתכננו את סדר היום של הילד שלכם בו ישולבו גם השמוש במסכים וגם פעילויות אחרות.

כששומעים את המילה מוטוריקה מיד חושבים על המילה מוטוריקה עדינה, מדמיינים מיד ילדים יושבים סביב שולחן ועוסקים בגזירה במספריים או בעבודות יד שונות. לפני שנגיע לזה נצטרך לעבור כמה שלבים שונים.
השלבים העקריים בפיתוח המוטריקה מושכים לא מעט תשומת לב. נזכרים בקלות מתי ילדנו התחיל ללכת ופחות את הפעם הראשונה שהוא החזיק כפית. לכן חשוב כל כך לשים לב לשלבים שבהם מפתחים את המוטוריקה העדינה.
מהי מוטוריקה עדינה?
מוטוריקה היא המכלול של כל הפעילויות שבאמצעותם נשלוט על התנועות שלנו. המוטוריקה העדינה מתייחסת לתנועות מדוייקות של השרירים הקטנים ובמיוחד לשרירי הידיים והאצבעות. לתפוס חפץ, לזרוק אותו, להביא חפץ לפה אבל גם לגזור או לצייר אלה רק חלק מהמוטוריקה העדינה.
איך מפתחים מוטוריקה עדינה?
התפתחות המוטוריקה העדינה משתנה מילד לילד. כל אחד לפי הקצב האישי שלו אבל שלבי ההתפתחות זהים לפי שאותו סדר. השלבים תלויים בשני גורמים:
• התפתחות המוח והצד הקוגנטיבי.
• הסביבה שבה הוא חי והגירויים שאליהם הוא נחשף.
אלה הסיבות שמבדילים בין ילד אחד לילד שני באותו הגיל. למרות זאת ההתפתחות תתבצע תמיד באותו הסדר. הכול מתחיל בהתפתחות הטונוס והשליטה של כל תנועה והכול מתחיל ממרכז הגוף החוצה.
לדוגמה:שליטה בכתף תעשה עוד לפני שליטה ביד או שליטה במותן לפני שליטה ברגל. הילד הקטן ישלוט ראשית בזרועותיו, לפני ידיו ולפני אצבעותיו. מה שיעזור לילד לפתח את המוטוריקה העדינה הוא הראייה. למה תשאלו? ברגע שילד קולט משהו במבט הוא בצורה אוטומטית יכוון את ידו אליו וזה נקרא בשפה המקצועית קשר עין יד.
שלבי התפתחות של המוטוריקה העדינה.
כשהילד הוא רך נולד הוא נמצא בשלב המוטוריקה התגובתית, אין לו שליטה על תגובותיו (רפלקס) .לדוגמא אחיזתו של אצבע לא מבטא עבורו שהוא צריך אתכם בהכרח לידו ושהוא שמח על כך.
כעבור שלושה חודשים תגובה זו תעלם ותהפוך לתגובת מישוש ולאט לאט תתפתח לתגובת אחיזה (אגודל – אצבע בדומה לצבת )
בתחילה התינוק משתמש ביד אחת, לאחר מכן בסביבות חמישה חודשים הוא יתחיל להעביר חפץ מיד ליד. ורק בסביבות חצי שנה הוא יאחוז בשתי ידיו.
איך נוכל לפתח את המוטוריקה העדינה אצל הילד?
הסביבה בה הילד גדל קובעת את שלבי התפתחות המוטוריקה העדינה:
• חשוב לתת לילד חפצים המתאימים ליכולות שלו.
• חשוב לחזור על אותם הפעילויות פעם אחר פעם .חשוב שהוא ישלוט בפעולה לפני שעוברים ללמידה של פעולה חדשה.
• חשוב לשלב בין פעילות חושית לפעילות גופנית. לדוגמא:
לתת לילד למשש בדים שונים או לשחק בחול, דבר המפתח את הצד החושי, ולתת לו להעביר מים מקערה אחת לשניה ולסדר כפתורים לפי צבעם. דבר זה מפתח את הקשר עין יד.
• יש לעודד ולשבח אותו על כל פעולה מוטורית חדשה שבה הוא יצליח. גם כשקשה לו צריך להמשיך לעודד אותו ולפעמים להראות לו שגם לכם קשה וכך הוא ירגיש פחות תסכול.
• לרכוש משחקים ואביזרים שונים לפיתוח המוטוריקה והקשר עיין זוהי דרך מהנה לרכוש מיומנות.

בשנים האחרונות אני נתקלת בלא מעט סבתות, הורים ואפילו ילדים שעבורם ארוחת החג הוא ארוע משעמם, חסר עניין, מעצבן. בקלות ניתן להפוך את ארוחת החג לאירוע משמח, מלא צחוקים וכשיסתיים יהיה טעם של עוד.
הנה כמה רעיונות שינעימו לכם את ארוחת החג.
• משחק האורחים:
יש לבקש מכל אורח את מי הוא היה רוצה להזמין לארוחה ולמה. האורח יכול להיות כל דמות דמיונית, הסטורית או דמות מסרט או ספר. בדרך זו גם הילדים יוכלו לקחת חלק פעיל והם יזמינו אורחים מעולמם. לאחר שכל האורחים יתנו שם של אורח אפשר לנסות לדמיין מה משותף להם או מה תהיה השיחה שלהם.
• משחק מה חסר:
בוחרים משתתף שסוגר את העיניים ומעלימים חפץ או שניים מן השולחן. המשתתף צריך לגלות מה חסר. לחילופין אפשר שכל האורחים יעצמו עיניים חוץ מאחד שיעלים לפחות ארבעה חפצים ואז כל האורחים יצטרכו למצוא מה נעלם.
• להשלים את הסיפור:
המארח מתחיל סיפור ואז מפסיק, המשתתף שלידו צריך להוסיף משפט או קטע וכן הלאה. הסיפור מסתיים כאשר חוזרים להתחלה. תופתעו לאיזה מחוזות ניתן להפליג בעזרת סיפור זה.
• משחק הרגשות:
כל המשתתפים עוצמים עיניים ומשתתף אחד מגדיר רגש (שמחה, פליאה, עצב, פחד ועוד…)כל אחד צריך לחשוב על הבעת פנים ולעשות אותה, כשהמשתתף מבקש לפקוח עיניים מסתכלים כל אחד מה הבעת הפנים שלו לרגש שנדרש לעשות.
• מי אני ומה שמי?
כל משתתף חושב על דמות או חפץ. יתר המשתתפים שואלים אותו שאלות. בערך עשר שאלות. המשתתף יכול לענות רק ב
"כן "או "לא".
אם מישהו מנחש נכון הוא צובר נקודה אחת. מי שצובר הכי הרבה נקודות מנצח.
אני מקווה שבעזרת רעיונות אלה ובטוחה שתמצאו עוד רעיונות מקוריים ותעברו את ארוחות החג השנה בהנאה ומלווים בהמון צחוקים והמון חוויות
חג שמח !